<h1>ארחות חיים הלכ' סדר ליל הפסח סימן ל"ח</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
הא לחמא עניא פי' זאת הודעה לתינוקות למה אנחנו מחלקין המצה לשתים כדרכו של עני דלחם עוני אכלו אבותינו במצרים דרך חפזון. ומחלקין הפת לשתים לחביריהם כאדם האוכל בחפזון והיו אומרם זה לזה כל דכפין ייתי וייכול פי' כל מי שלא התקן יבא אצלי שהרי אצלי הוא מתוקן. ו"מ כל מאן דכפין כל מי שהרעיב נפשו בערב פסח יבא ויאכל מצה לתאבון וכל מאן דצריך ייתי ויפסח ולא יתמהמה על זה. השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל כלומר יש לנו לשמוח על זה שאם נאכל עתה בחפזון לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל ונאכל שם במיתון כרצוננו ואם השתא אנו עבדים לשנה הבאה נהיה כלנו חפשים כל זה מספר שאמרו רבותינו ואנו עושין דוגמתן יש שואלין והלא אחר יציאת מצרים היה שהוציאו בצקם צרורות בשמלות' על שכמם ויאפו את הבצק וכו' ואמר ר' יהוסף האזובי בשם הר' אברהם בן עזרא ז"ל שהיה שבוי בהודו והיו מאכילין אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ והטעם מפני שאינו מתעכל במהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט וכן היו עושין המצרים לישראל. והתקינו מסדרי ההגד' מאמר זה בלשון ארמי כדי שיבינוהו הנשים והטף שהיו מספרים בלשון ארמי והתקינו לומר לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין בלשון הקדש שלא יבינו הארמיים ויחשבו אותם למורדם במלכות. וי"מ שלפיכך קורא הלחם הזו לחם עוני לפי שמדת הפסח היא עשירית האפה והיא ג"כ מנחת הדל שאין ידו משגת וי"מ שכוונת המאמר הזה שאנו צריכין לומר כל מאן דכפין וכו' פי' מי שאין לו מה יאכל יבא אצלי וכל מאן דצרך כלומר מי שצריך כרפס וחרוסת ומרור ויין לד' כוסות יקח ממנו ויפסח כלומ' יקח צרכי הפסח שכן ראוי לעשות למי שהיכולת בידו.
מה נשתנה אין אנו מטבילין אפי' פעם א' כלומר אין אנו מחזירין אחר טבול אחד והליל' הזה טרחינן לטבול ב' פעמים וי"מ שאין אנו מטבלין וכו' קודם אכילה הלילה הזה ב' פעמים וכל כך למה כדי שיראו התינוקות וישאלו מה נשתנה. ויש נותנין טעם אחר על שם ב' הזאות שעשו א' על המשקוף ואחד על המזוזות וי"א כנגד דם ברית ודם פסח ונהגו לומר הא לחמא עניא ומה נשתנה בלעז והטעם כמו שכתבנו למעלה וכן ראוי לעשות.
עבדים פי' עתה משיב לתינוקות ששאלו מה נשתנה כי עבדים היינו על כן אנו אוכלין מצה ומרור כאשר אכלו אבותינו וחייבין אנו לעמוד בהיסיבה ודרך חירות כדרך שעמדו אבותינו כשהוציאם הקב"ה משם ביד חזקה ואלו לא הוציא כלומר אם הם אמרו כן שיצאו משם אנו מה לנו שלא היינו שם התשובה שאלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וכו' וא"ת נאכל מצה ומרור ולא נספר הענין ואפי' כלנו חכמי' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרי' וכ"ש שיש לנו להודיע אלו שאינם יודעים שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא והגדת לבנך כי ישאלך בנך ויש לנו לספר כל הענין כמו שכתוב למען תזכור ומתחיל בגנות ומסיי' בשבח ואז יצאנו ידי חובתנו אך כל המספר ביציאת מצרים אחר אכילה הרי זה משובח.
מעשה בר' אליעזר וכו' זה ודאי היה אחר אכילה דאי קודם אכילה הא אמרינן חוטפין מצה בלילי פסחים בשביל שלא ישנו וא"ת נזכור ביום כמ"ש למען תזכור את יום אך בלילה לא מצינו מצוה בכתוב ועוד שעיקר הגאולה ביום לכך מביא דרשת בן זומא במאמר ר' אלעזר בן עזריה שדרש כל ימי חייך הלילות.
הרי אני כבן ע' שנה פי' ולא בן ע' שנה רק שקפצה עליו זקנה כשנתמנה נשיא שלא יחלקו על נשיאותו אם יראה בחור כמו שהיה כמו ששנינו בברכות אהדרו ליה תליסר דרי חוורתא ואותו היום עמד בן זומא ודרש אותה דרשה. ולא זכיתי פי' לא נצחתי חבירי החולקים בדבר שתאמר יציאת מצרים בלילות פי' שעקר הגאולה ביום ולא נצחתי על זה לפי שהייתי יחיד במקום שנים עד שבא בן זומא וסייעני בדרש שדרש וזכיתי מלשון זכנהו לרבנן פי' נצחם וכן מאן דזכי למלכא.
ברוך המקום ברוך הוא אמר כאן ד' ברוך לפי שרצה לומר אחר זה כנגד ד' בנים דברה תורה ואלו הן בפרשת משכו והיה כי יאמרו אליכם בניכם ובפרשת ואתחנן והיה כי ישאלך בנך ומפסוקי' אלו לא נוכל להבין שכנגד ד' בנים דברה תורה שהם ד' ענינים שטבע העולם מתנהג בהם ואמר ד' בנים כנגדם להודות כי השם ראוי לברך ולשבח על הטוב ועל ההפך כמו שאמר דוד אברכה את ה' בכל עת על מקרה בשנותו את טעמו ואמר בדרש אפילו השטות טוב הוא וזהו שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו שהרי הוצרך להנצל על ידי זה כמ"ש המקרא וישנו את טעמו ויורד רירו על זקנו.
חכם מה הוא אומר פי' שאלה זו נכרת שהוא בן חכם ששואל מדוע אנו מטבלין קודם סעודה ואוכלי' ג"כ קליות ואגוזים קודם סעודה שמחלקין להם כדי שישאלו ודרכן לבא אחר סעודה ומדוע אנו אוכלין כזית מן הפסח תחלה ואח"כ אוכלין החגיגה ומניחין הפסח אחריה ולא הוציא עצמו מן הכלל כשאמר אתכם ר"ל עמכם ושתף עצמו עמהן ועוד אחר שאמר ה' אלקינו קבל עליו מלכות שמים או נראה לומר שלא להוציא עצמו מן הכלל בלשון אתכם שהייתם בימים ההם ועוד כי הוא שואל בלשון הפסוק ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח כלומר השיבהו לשאלתו על מה ששאל למה אוכלין קליות ואגוזים תחלה לפי שלא יוכלו לאכלן בקנוח סעודה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן פי' אפיקו מינין וזהו ג"כ תשובה על מה ששאל מדוע מפסיקין באכילת הפסח ואוכלין החגיגה בנתים לפי שצריך לאכול כזית מן הפסח באחרונה כדי שישאר טעם הפסח בפיו ואח"כ אין אוכלין דבר אחר ולכך אנו אוכלים ג"כ כזית מן המצה זכר לפסח.
רשע מהו אומר לכם יש לתמוה כי הפסוק שהביא אינו על השאלה כי פסוק מה העבודה הזאת בפרשת משכו ופסוק והגדת לבנך בפר' קדש והיה לו להביא פסוק ואמרתם זבח פסח שהוא מענה על השאלה וי"ל כי מסדרי ההגדה לא חששו להזכיר הפסוקים הכתובים בתורה על השאלות כי זה דבר פשוט שישיב להם כמו שכתוב אך בא להודיענו היכן דברה כנגד ד' בנים ובחכם ורשע החדוש שאינו כתוב בתורה שישיב להם על שאלתם כי דרש לי ולא לו אינו כתוב בתורה אך אנו דורשין ממנו תשובה לרשע מייתור לי ולא לו ובאמרו לכם משמע שהוציא עצמו מן הכלל שלא קבל מלכות שמים לאמר ה' אלקינו וגם אין לשון לכם מורה שום שתוף עצמו עמהם. ואף אתה הקהה את שיניו כלומ' הכעיסהו ונפקא לן מדאמר והגדת מלשון גידין ולא אמר ואמרת. ואמור לי ולא לך ואלו היית שם או רשע כמותך לא היית נגאל.
תם מהו אומר פי' תם שאינו יודע להעמיק שאלתו לא בחכמה ולא ברשע רק שואל בסתם מה זאת ואמרת אליו פי' ספר לו כל המעשה.
ושאינו יודע לשאול אפי' בתמימות פתח לו שנא' והגדת לבנך כלומר דרוש לו בהגדה ופרסם לו הנס ויש לתמוה מדוע הביא להשיב לשאינו יודע מקרא שהביא לרשע ונראה לומר כי לכך ראויה תשובה אחת לרשע ולשאינו יודע לשאול לפי שגאולת מצרים היתה על ידי מופתים שהיו שם בדרך שנויי הטבע וידוע שהשי"ת לא ישנה הטבעים כי אם לצורך החסידים שבדור או בזכות תורתם אם הם חכמים או בזכות מעשיהם המהוגנים ובזכות ישרם שהם הולכים אתו בתום לבב וביושר ונזהרי' בקיום המצות עשה ובשמירת לא תעשה וזהו בזכות החכם והתם אבל הרשע ידוע הוא שאינו כדאי וגם מי שאינו מדקדק לשם מי יעשה מעשיו ומתנהג כבהמה והוא שאינו יודע לשאול אין ספק ג"כ שאין ראוי שישנה השם הטבעי' להצלתו וכיון שכן נופל ג"כ בתשובתו בעבור זה עשה ה' לי וכו' כלומר בזכותי ולא בזכותך כיון שאינך מתבונן בדרכי השם ובתורתו ומצותיו ובא להעיר שצריך אדם לומר לבנו שיתחזק לעסוק בתורה יום ויום ושידקדק בשמירת המצות בתמימות ואז יהיה מאותם שהשי"ת משנה הטבעי' להצלתם ולגאולתם ולא בענין אחר.
יכול מראש חדש פי' עתה מפרש אימתי זמן ההגדה יכול מר"ח שהתחילה הגאולה ועוד שואלין בהל' הפסח קודם הפסח ב' שבתות וזהו מר"ח ת"ל ביום ההוא כלומר יום הגאולה. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום כששוחטין פסחיהן ת"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך. ובעל המלמד כתב שזה יצא לנו מפני שהקדים לנו הפסוק מצות יאכל וכתיב בערב תאכלו מצות ואחר כתיב בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.
מתחלה פי' בכאן תחלת ההגדה ומתחיל בגנות ומסיים בשבח וצריך לבאר מה לנו להתחיל בירידת האבות למצרים שהרי לא צותה תורה רק ואמרת אליו עבדים היינו ועוד מה לנו להתחיל מתרח וי"ל כי באברהם על ידי מעשיו הטובים נתן לנו את הארץ וע"י המתנה אמר לו במה אדע ועל זה נגזר על בניו הגלות והבטח לצאת משם ברכוש גדול וזה שהביא ויאמר יהושע להודיע איך חלה על בני יעקב הגזירה ולהודיע כי לא באה להם הארץ בנחלה כי אם ע"י מעשים טובים וכל זה לנחמנו מעצבון גלותנו שאם נטיב מעשינו ונשוב לשם הוא ינחמנו ולא יזיקו לנו עונות אבותינו ואם נשארנו מתי מספר הלא אנחנו רבים מבאי מצרים אשר היו שם לגוי גדול. ואולך אותו וכו' כמו שכתוב קום התהלך בארץ. וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק כי לא נקרא זרעו רק יצחק. ויעקב ובניו ירדו מצרימה כי להם לבדם נתנה הארץ ועליהם גזירת הגלות כמו שבארנו.
ברוך שומר הבטחתו. פי' כשגזר עליו הגלות שהבטיחו לדון העובדים בהם ולהוציאם אח"כ ברכוש גדול והוא ב"ה שמר להם ההבטחה ההיא. מחשב את הקץ מלידת יצחק עד יציאת מצרים ד' מאות שנה וזהו מה שאמר הכתוב כי גר יהיה זרעך משנולד לך זרע.
והיא שעמדה לאבותינו כלומר הסבה הזאת עמדה לאבותינו במצרים על ידי עונותם לשמור להם השם הבטחתו ולשלוח להם מושיעם שכן מצינו באבות אברהם יצחק ויעקב שנצטערו בכמה מני צער ונושעו וכן במצרים ונושעו וכן אנחנו פה היום וזהו שאמר שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו וכוונת ההתחלה בגנות לא היתה אלא לומר דבר זה.
צא ולמד. עתה התחיל לבאר איך היתה סבת ירידת מצרים. לבן בקש לעקור פי' כשרדף אחרי יעקב עד שאמר לו השם השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. וירד מצרימה פי' מורה שבאונס ירד שם מדלא כתיב ויצא. על פי הדבר כלומר על פי גזירתו של הקב"ה שאמר לו לרדת שם באמרו אל תירא מרדה מצרימה. הדבר מקרא הוא בירמיה והדבר אין בהם. ויגר שם ויגר מורה ללון בעלמא ולא לקבוע. ויהי שם מצויינין שם פי' שהיו נאספין במקום א' שלא נתפזרו בעיירות מצויינין לשון ציון או נוכל לומר שהיו מציינין עצמן בלבושיהן כדי שלא יתערבו עמהן. גדול ועצום פי' על דרך מה שאמרו ז"ל שהיו יולדות ששה בכרס א' כשרצים וזה היה קודם הגזרה שהיו רבים ולא כדרך כל הארץ ועל זה נתחכמו להם והפרישום מנשותיהן ואח"כ הולכין לשדות תחת התפוח כמו שנבאר בפסוק וירא את ענינו בע"ה וזהו ורב שהיו צצין כעשב השדה. ורב מגזרת רבבה. ואת ערום ועריה כלומר שהגיע זמן הקץ ולא היו בהם מצות ונתן להם דם פסח ודם מילה שמלו ביום י"ד בניסן זש"ה מתבוססת בדמיך כלו' בשני דמים דם פסח ודם מילה. וירעו פי' חשבו אותנו בחזקת רעים והתחכמו איך יוכלו לנו אבל לא נוכל לפרש וירעו שהרעו לנו שלא מצאנו בפסוק נתחכמה שום הרעה ואם ירצה לומר בשביל וישימו עליו שרי מסים היה לנו לומר וירעו לנו המצרים ויענונו כמה שנא' וישימו עליו שרי מסים. וישמע ה' את קולנו אע"פי שכתוב ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה הוצרך זה לומר להודיע שלא נענו רק בזכות אבות.
וירא את ענינו פי' שהפרישן מנשותיהן שלא לשמש עמהן שהיו אומרים להם אם תלכו ללון בביתכם לא תקומו מהר ולא תוכלו לתת סכום הלבנים והיו מלינים אותן בסכות ונשותיהן מביאין להם מזון ושוכבות עמהן בין שפתים תחת התפוח והיו מתעברות מהן ובהגיע עת לדתנה היו הולכו' לשדה ויולדות שם והקב"ה מזמן להם מלאכים ורוחצין אותן וסכין אותן ונותנין להם ביד כל א' מהן שתי חתיכות של שומן וכשמרגישין המצרים באין עליהן והארץ בולעת אותן והם מביאים שוורים וחורשין עליהן ולאחר זמן צצין כעשב השדה ובאין לבתיהן עדרים עדרים זש"ה רבבה כצמח השדה נתתיך. וי"א זו פרישות דרך ארץ שהיו הן עצמן פורשין מנשותיהן בשביל גזרת כל הבן הילוד ודרש זו פרישות דרך ארץ יוצא מוידע אלקים דבדרך ארץ כתיב ידיעה כגון וידע אדם את חוה אשתו וידע אלקנה את חנה אשתו. ואת עמלנו אלו הבנים כלומר הם עמל האדם שצוה לאבדם שהיגע לריק נקרא עמל ועל כן הביא זה הפסוק כל הבן הילוד. ואת לחצנו זה הדחק פי' תוכן לבנים. ויוציאנו פי' שלא היה לו לכתוב ה' שהרי כתוב וישמע ה' את קולנו אלא להודיע שהוא בעצמו ובכבודו הוציאנו לא על ידי מלאך וכו'. ועברתי והכתי כלומר אני בעצמי לא על ידי מלאך כי הכנוי הוא למדבר בעדו ומיעוט הוא ליוצא. ביד חזקה זו הדבר פי' לא ר"ל מדבר הבהמות בלבד אך על דבר האדם שאין לך מכה בכל המכות שאין מכת הדבר צפה בה שנא' הנה אנכי נוגף את כל גבולך רק המות הזה כל מגפותי והוציאו בלשון יד ככתוב הנה יד ה' הויה. ובזרוע נטויה זו החרב כלומר שהרגו בו הבכורות אביהם כמו שמצינו בדרש שנכנסו כל הבכורות אצל אביהם כששמעו שנתרה פרעה על מכת בכורים אמרו להם כען אמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר על עמא הדין אתא להון אפיקו הלין עבדיא מביניכון ואי לא הדין עמא מתין אמרו עשרה בנין לחד מינן ימותון ולא חד מינן נקום להלין עבדיא אלא סמא דמלתא אזילו לות פרעה דהוא בוכרא דלמא חייס על נפשיה ומפיק להלין עבדיא מביניכון אזלו לות פרעה ואמרו ליה אמר להם מי אמר לכם ככה אמרו לו אבותינו אמר להם צאו וקפחו שוקי אבותיכם ששלחו אתכם אלי אנא אמרית או נפשאי או נפשיהון דהדין עבדיא ואינון אמרין כדין מיד יצאו הבכורים והרגו באבות' זש"ה למכה מצרים בבכוריהם וזאת המכה היתה בחרב ובמקום אחר לא מצינו מכת חרב. ובמורא גדול זה גילוי שכינה פי' מורא כמו מראה וכן תרגומו בחזונא רבא ומהו המראה הגדול זה גילוי שכינה שהוא יכול לעשות הכל על ידי שליח ונגלה עליהם בעצמו ובכבודו שנא' או הנסה אלקים וגו' ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך פי' מדכתיב לעיניך אין מוראים שאמר למעלה רק מראה גילוי כבודו. ובאותות זה המטה פי' שהי' נרשם במטה דצ"ך עד"ש באח"ב להביאם כסדר. ובמופתים פי' לא ממכת היאור קאמר אלא מאשר היו לדם ביבשת כאשר עש' האותות לעיני העם שעל ידי אותו האות האמינו בו כל ישראל. ביד חזקה שתים פי' שהיה יכול לומר ביד וכתב חזקה ללמדך שתים וכן בזרוע וכתב נטויה ללמדך שתים וכן במורא וכתב גדול ללמדך שתים ובאותות ובמופתים שהיה יכול לומר ובאות ובמופת אלא ללמדך כל אחד ואחד שתים.
רבי יהודה היה נותן בהם סימנין דצ"ך עד"ש באח"ב פי' לכך חלקן בלשון זה כי דצ"ך הם מכות הארץ ועד"ש הם מכות מקריות באח"ב מכות האויר ושיתף מכת בכורים עם באח"ב לפי שאין להם זוג אך התשעה חלק וי"א כי לפיכך נתן בהן סימנין לפי שבאו כסדר הכתוב בתורה לא כמו שמנו בתהלים. והר' יוסף בדוס ז"ל פי' שלפיכך חלקן להודיענו השלישית מה היא שבה לא התרה כמו שאז"ל לקה ושנה אין מתרין בו וכן תמצא כי לא הותרה לעולם בשלישית ושתף ר' יהודה מכת בכורים עם בא"ח לפי שאין לה זוג אע"פי שהתרה בו ירושלמי כך כתוב במטה האלקים. במצרים מהו אומר אצבע אלקים היא פי' זה מבואר שבמצרים לקו עשר מכות שהיו באצבע שעל הים לקו חמשים מכות ורמז לדבר ה' יודי"ן יתרות שיש במזמור הללויה הללו עבדי ה'. המגביה המשפילי מקימי להושיבי מושיבי. ה' יודי"ן עולין חמשים כנגד חמשים מכות שלקו על הים. רבי אליעזר אומר של ד' מכות פי' החכם בעל המלמד לפי שאין בשום מכה יסוד פשוט אבל כלן מורכבות מן הד' יסודות ולכך אמר שכל מכה ומכה היתה של ד' ור"ע שהוסיף ואמר שכל מכה ומכה היתה של ה' מכות לדעתו אף יסוד הגלגלים שהוא יסוד ה' הורכב עמהם.
אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים פי' לא ר"ל שלא יעשה מהם נקמה שכבר הבטיח אברהם אבינו על זה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי אלא לא עשה בהם שפטים כי אם במקצתן. אלו עשה באלהיהם פי' להכיר שמאת הבורא באו המכות ולא הרג בכוריהם הרבה דינין יש למקום מלבד מכת המות. ולא נתן לנו את ממונם פי' לא רצה לומר מביזת מצרים שכבר הבטיחם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אלא מביזת הים ר"ל. אלו נתן לנו את ממונם כלומר שננצח אותם במלחמה ונבוז שללם ולא קרע לנו את הים כלומר שהיה יכול להצילנו שנלך בדרך אחרת. ולא העבירנו בתוכו בחרבה כלומר שנעבור במעט מים או במעט טיט ואנחנו עברנו בחרבה. ולא שקע צרינו בתוכו פי' שהיה יכול לסגור הים בעדנו והמצרים ישובו לדרכם. ולא ספק צרכנו כלומר בלתי הוצאתינו ואעפ"י שהיה לנו כמה בהמות ונתן לנו ועוד שהיה ממון רב שנוכל לקנות צרכנו מאת הגוים הקרובים אלינו. ולא האכילנו את המן פי' שהוא מאכל חשוב לקטנים לשד השמן לבחורים עושין אותו עוגות לזקנים ובשלו בפרור לחולים כצפיחית בדבש לעכו"ם מר כזרע גד ויכול לספק צרכנו בעוגות שהוצאנו ממצרים כמו שספקנו במלבושים. ולא נתן לנו את השבת פי' שלא נכר שבת המן וניסיו רק על ידי שבת שאילולי שבת הייתי אומר שבכל יום ויום היה יורד המן במקום שהוא ועוד שיאמרו שהמן מבאיש בגוף כמו שמבאיש בעמדו וראו בשבת שלא ירד ולא הבאיש בעמדו גם מצאו בו לחם משנה וזה לא יוכל להיות על דרך מקרה רק בנס גדול. אלו קרבנו לפני הר סיני פי' וקבלנו בזה תועלת גדולה שפסקה כל זוהמתנו ר"ל כל ספק באחדותו כי ראינו מלכותו ותוקף גבורתו וכבודו שם והוסר בזה כל ספק מאתנו. וי"מ אלו קרבנו אחר שהראנו את שם כבודו ואת גדלו ולא נתן את התורה ר"ל עשרת הדברות שנתן בעצמו ובכבודו ולא ע"י משה ע"ה כשאר התורה. או פי' ולא נתן לנו את התור' שלא הוסיף כל המצות כלן אלא מחצ' או שליש כמו שמצינו שנתן לאד"הר מצות והוסיף לנח והוסיף לאברהם מילה וליעקב גיד הנש'. ולא הכניסנו פי' ואע"פי שנשבע לאבותינו לתת לנו ארץ כנען ר"ל שיתן לבנינו אך הדור שיצאו ממצרים די להם במה שראו והיו בהם אנשים הרבה פחותים מבן כ' שנה שלא נגזר עליהם למו' במדבר שראו כל הנפלאו' ונכנסו לארץ. אלו הכניסנו ולא בנה לנו בית המקדש פי' שהרי יש לנו משכן ובבנין בית המקדש ניתוספו עשרה נסים.
רבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו' כלומר אע"פי שיאכל פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובתו בלתי אמירה שהקפיד הכתוב באמירה והגדה.
[קט"ז ע"ב] מצה זו והביא הפסוק דויאפו את הבצק במצה לפי שהוא טעם למצה כל שבעה והמנהג לקחת מצה מן הסל ולהגביהה ולהיות מראה אותה לכל בני החבורה כשאומר מצה זו וכן עושין ממרור אבל אין להגביה הזרוע אשר בסל ואע"פי שהוא זכר לפסח כשיאמר פסח שהיו אבותינו אוכלין שלא יראה כמגביה קדשים בחוץ.
בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים פי' אחר שאמר הפסוק בצאתי שהוא כנוי למדבר בעדו היה יכול לומר בצאת אבותינו ממצרים ואע"פי שבתחילת ההגדה אומר ואלו לא הוציא חזר כאן לעיכובא ומפסוק של ואותנו הוציא משם יוצא זה שהוא מיותר שהרי למעלה ממנו אמר ויוציאנו ה' ממצרים הלכך למה חוזר ואמר ואותנו הוציא משם לעכובא כלומ' שחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים או נוכל לפרש ואותנו הוציא שאם הם לא יצאו עדיין היינו גם אנחנו שם הלכך כשהוציאם כמי שהוציא אותנו.
לפיכך אנו חייבין פי' אחר שאנו כאלו יצאנו ממצרים חובה לומר שירה כמו שאמרו אבותינו ע"ה וי"א שהוא במקום ברכה לפני הלל. והמנהג להיות מגביה הכוס במקום הזה לפי שאז פותחין בשיר ובהלל ואז"ל מנין שאין אומרים הלל ושירה אלא על היין שנא' ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים אם אנשים משמח אלקים במה משמח אלא ללמד שאין אומרים שירה אלא על היין. ואח"כ אומרים הללויה הללו עבדי ה'. בצאת ישראל ממצרים עד למעינו מים ואח"כ יברך אשר גאלנו וחותם גאל ישראל. פי' גאל ישראל וכן בברכות שאחר ק"ש שאנו מברכין אותו על שעבר אבל בברכה שביעית של י"ח חותמין אותה גואל ישראל לפי שהיא תפלה להיות גואלנו מצרת השעבוד הזה ההוה עלינו תמיד. וא"ת בזאת הברכה של אשר גאלנו צריך לומר סמוך לחתימה מעין פתיחה ומעין חתימה וכאן אומרים מעין חתימה גאולת העתיד. וי"ל כי ר"ל ונודה לך שיר חדש על גאולתינו שהיא הגאולה העתידה ועל פדות נפשנו זו היא גאולת מצרים כי לימות המשיח מזכירין את שתיהן כמשאז"ל כל להביא לימות המשיח וכבר בארנו שברכה זו אינה טעונה כוס ולפיכך אין מברכין בפ"הג עד אחר ברכו אותה. ואוכלין סעודתן ומברכין ברכת המזון וכו' כמו שבארנו.
